לצערנו, יוזמת פִּלְפֵּל לא הצליחה להתממש כיוון שהתנאים שמציב משרד החינוך מנוגדים לעצם הרעיון העומד מאחורי היוזמה.

השארנו את האתר על כנו כיוון שהורים ומורים עדיין מוצאים עניין ברעיונות שבו, אך כל המידע באתר מתייחס ליוזמה המקורית, שאינה רלוונטית עוד.

עדויות מהשטח

הורים, מורים, אנשי מקצוע ובוגרי המערכת מספרים על חוויות "ילדי הפלפל" במערכת החינוך הרגילה:
"אנו חווים קושי אדיר בהשתלבות הילד בבית הספר הרגיל. אנו עושים הכל, אבל לא משתנה דבר."
"במערכת החינוך לא מתחשבים בנושא, ולא מנידים עפעף ותשומת לב יתרה לנושא הנ"ל, אם כי מדובר בהמון ילדים הסובלים מבעיה זו. [...] פשוט מסמנים את הילד בתגית "המופרע" או ה"בעייתי"..."
"במהלך עבודתי (כעובדת סוציאלית) [...] אני מדברת עם כל מי שאני פוגשת שמערכת החינוך צריכה להשתנות, אבל אף אחד לא מקשיב ואין סיכוי שהמערכת המרובעת הזו תשנה את עצמה, ואז מה?? הילדים שלנו ימשיכו לסבול עד שיסיימו 12 שנות לימוד, ורק אז יתחילו את חייהם האמיתיים ויבחרו תחומים שיתאימו להם? לא חבל על 12 שנים?!"
"אני בת 22. מכיתה א' [...] ראיתי את חבריי לכיתה מצליחים, אני נשארתי מאחור. מתוסכלת. [...] כל פעם לפני אסיפת הורים הכנתי את עצמי לכעס של ההורים שלי. שיקראו לי עצלנית וטיפשה. אני יודעת שאני לא עצלנית, וממש לא טיפשה. אני הרבה יותר חכמה מכל האנשים שמסביבי. אני מבינה דברים בצורה שונה ומיוחדת ויש לי ראות שונה לכל דבר ודבר.[...] כל כך עצוב להיות מיוחד בתוך מערכת כל כך רגילה. כל כך מקובעת."
"שמחה שסוף סוף מישהו השכיל להבין את הצרכים הייחודיים של הילדים. קראתי את הכתבה ודמעתי מאושר. כמורה במערכת שנים רבות לימדתי תלמידים רבים ונבונים עם הפרעות קשב וריכוז בטווחים שונים. הילדים האלו נבונים, חכמים, יצירתיים, סקרנים ובעלי ידע רחב. המסגרת הבית ספרית מתקשה לטפל בילדים אלו, הכיתה הגדולה מקשה מאוד, לחלק מהמורים אין את הידע הדרוש."
"אני אמא לילד בן 9 עם ADD, ילד מוכשר ויצירתי, אבל הולך לאיבוד לגמרי בבית הספר."
"המורים [...] לא יודעים לתת מענה לתלמידים [...] חכמים שמשפילים אותם בכל יום ובכל שעה! הם הופכים ל"מופרעים" או "ליצנים" של הכיתה, אבל בלי ערך עצמי בכלל! זו בושה, הסבל שסובלים הילדים האלו כאילו הם לא שווים ואין להם שום תקווה. פשוט לא מתייחסים. מוציאים אותם מהכיתה! זה הפתרון. הופכים אותם לעוד יותר מושפלים."
"כרכזת חינוך מיוחד ברשות המקומית שלי [...], שיושבת על בסיס יומי בועדות השמה, לרוב לילדי פלפל [...] - הילדים נשלחים בעל כורחם למסגרות שאינן מתאימות להם."
"דורשים מהילד לשבת שיעור אחר שיעור ולהקשיב, כאשר הוא לא מסוגל לשבת יותר מכמה דקות, ולא מסוגל להקשיב יתר מכמה דקות. התוצאה היא שאת רוב זמנו הוא מבלה במסדרון או אצל המנהלת, בעונש. מזה הוא אמור לשאוב מוטיבציה ללימודים?"
"מצד אחד מדובר בילד חריף ואינטליגנטי מאוד, ומצד שני הוא מתקשה מאוד [...] בלימודים. סובל עד כדי בכי משיעורי בית, ורואה בבית-ספר גיהינום עלי אדמות."
"המחנכת שלה חושבת שאני ממציאה בעיות: הילדה שקטה ולא מפריעה, ולפעמים אפילו משתתפת בשיעור. מה שהמחנכת לא מבינה הוא שהילדה רוב הזמן עסוקה בעולם שלה, ופשוט חכמה מספיק כדי להבין מדקת הקשבה במה מדובר. אבל בכיתות הגבוהות יותר, זה כבר לא יספיק."
"ילד קסם [...] מאבד את דרכו במערכת הרגילה."
"המחשבה שהיא לא תוכל למצות את הפוטנציאל הגלום בה בגלל ה- ADHD עושה לי רע [...] זה כואב לי מאוד."
"אני במערכת החינוך לא מעט זמן ומכירה את האתגרים מהשטח, ובעיקר את העובדה שמערכת החינוך במתכונתה לא נותנת מענה, ולעיתים רבות אף עושה נזק והרבה כאב לב."
"צוות בית-הספר מצהיר שהוא רוצה לעזור, אבל כל הצהרה כזו מלווה ב’אבל…’."
"הילד למעשה מבקר בביה"ס רק מדי פעם. לטובתו, הפסקתי לשלוח אותו. טרם קבלתי טלפון מביה"ס ששואל למה, בעצם, הילד לא מגיע."